התפתחות טכנולוגית ויישום של מיקרו-מתגי ידית ציר

ניתן לייחס את התפתחותם של מיקרו-מתגים לתחילת המאה ה-20. בתחילה, מתגים מכניים המופעלים ידנית שימשו בעיקר לשליטה בסיסית בציוד תעשייתי, מבנה פשוט אך אמינות נמוכה. לאחר מלחמת העולם השנייה, עם התפתחות הטכנולוגיה האלקטרונית, החלו מיקרו-מתגים לשמש במכשירי חשמל ביתיים ויישומי רכב, כגון מכשירי רדיו, טלוויזיות, מתגי דלתות לרכב וכו'. בשנות ה-60 וה-70, ההתקדמות בטכנולוגיית המוליכים למחצה הובילה למזעור ולאמינות הגבוהה של מיקרו-מתגים. מיקרו-מתגים מסוג מנוף החלו לשלב גלילים, קפיצים ומבנים אחרים כדי להסתגל לתנועות מכניות מורכבות. Omron היפנית, Marquardt הגרמנית וחברות אחרות השיקו מוצרים סטנדרטיים, בעלי אורך חיים מכני שעבר פי מיליון, והפכו לסטנדרט לאוטומציה תעשייתית. עם כניסתם של המאה ה-21, האינטרנט של הדברים (IoT) והעלייה בביקוש לרכבי אנרגיה חדשים הגבירו עוד יותר את הביקוש למיקרו-מתגים, והמיקרו-מתג מסוג מנוף, כאחד הסוגים, פותח יחד עם גיוון תרחישי היישומים. מתגים מסוג מנוף פותחו לדיוק גבוה ועמידות גבוהה בטמפרטורות (למשל, מגעים מבוססי קרמיקה), ומשלבים טכנולוגיית חישת לחץ כדי לממש פונקציית משוב מישושי, והם מיושמים במפרקי רובוטים ובמערכות בקרה חכמות לרכב. חברות אמריקאיות, גרמניה ויפן שולטות בשוק הביניים והיוקרתי, בעוד שחברות סיניות חודרות גם לשוק הביניים והיוקרתי בשנים האחרונות.